<h1>תשובות רבינו אברהם ב"ר יצחק בעל האשכול סימן י'</h1>
<h2>דף מ:</h2>
שאלה ילמדנו רבינו שני בעלי דינין שתובעין זה לזה תביעות הרבה חטים ושעורים ומעות ומודים זה לזה בקצת טענותם, זה הודה לו דינר וכפר בשאר וזה הודה לו ב' מדות וכפר בשאר, אי חשבינן להו מודה במקצת זה לזה, מי אמרי' כיון דלטענתיהו דכל חד וחד לא פש ליה גביה מחבריה דהא תבע ליה ממאי דאתי ליה לא הודאה הוא וליכא שבועה דאורייתא, או דילמא כיון דעל מה דתבעיה אודי ליה קצת ולא טעין בבי דינא תפיסנא ליה ואדיקנא ביה מאי דתבענא ליה אלא אמ' הריני מזומן לפרוע לו מודה מקצת הוא.
תשובה מסתברא שהשני פטור משבועה חמורה אם הודאתו שוה למה שהודה הראשון דהילך הוא, כדאמרי' [ב"מ ה' ע"א] הא כל קרקע כיון דאודי הילך הוא, ואמרי' נמי [שם ד' ע"ב] והא שטר כיון דמודה ביה כהילך דמי, הכא נמי הילך הוא. אבל אם בהודאת השני יותר ממה שהודה הראשון השני נמי חייב שבועה חמורה, מאחר שלא אמר בשעת ההודאה זה שאני מודה לך שנשתייר לך בידי אני מחזיק (בפני) [מפני] שיש לי בידך כך וכך דכיון דבשעת ההודאה (ראה) [הודה] כדרך כל מודה מקצת חייב שבועת התורה. ודומה לו כתב ה"ר יוסף מאליוסנא במסכ' שבועות בענין טענו חטים וקדם והודה לו בשעורים אם כמערים חייב וכו' [מ' ע"ב]. והיכא דאמ' ליה אינש לחבריה חטים יש לי בידך ואמ' לו הנתבע אין לך בידי שעורים מסתברא דבכי האי גוונא לא הוי מודה מקצת, והא מילתא דתליא בסברא דכיון דלא טענו חטים ושעורים כאחד קודם שיודה לו בחטים נמצאת הודאתו בחטים שלא היתה הודאה במקצת טענה, שהרי בשעה שהודה בה בכל הטענה שטען עליו הודה ולא כפר ממנו כלום ומשעה שהודה בה נתחייב בה והויא לה זו הטענה שטען עליו בשעורים אחר כך טענה אחרת בפני עצמה ואינה מתחברת עם הראשונה דיהיה בה מודה במקצת. ועוד דהא טעמ' דמודה במקצת משום דאין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו הוא והא לא משכחת לה אלא היכא דתבע ליה חטים ושעורים והודה לו בחד מיניהו דהוה ליה בשעת ההודאה מודה במקצת וכופר במקצת, אבל היכא דאודי ליה מקמי דליתבעיה בההוא מידי דקא כפר ביה מי איכא למימר דהודאתו משום דאין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו הוא [הא] אכתי לא תבעיה בההוא מידי דקא כפר ביה. ועוד דכד דיקת בלישנא דגמר' משכחת לה דלהאי סברא אתיא, דלשון מודה במקצת הטענה לא הוי אלא אמאן דהוי בשעת הודאתו מודה מקצת ממה שכבר טענו עליו והאי בשעת הודאתו בכל מה שטענו עליו הודה. ודאמרי' נמי טענו חטים ושעורים והודה לו באחד מהם וכל מאי דתנן במתני' בהאי ענינא כולהו משמע דלא אודי הנתבע אלא לבתר דטעין ליה הטוען בתרויהו ולבתר הכי אודי ליה בחד מיניהו דהוה ליה בעידן ההודאה מודה מקצת הטענה. וכד מעיינת להא מילתא משכחת לה דמילתא דתליא בסברא היא ומסייעא לה מסקנא דגמר' הילכך מילתא דיקא היא וליכא למיזז מינה כלל. ע"כ דברי הרב ר' יוסף הלוי ז"ל. ואיכא למילף מדבריו דעיקר מודה מקצת אלא בשעת הטענה. וזה הדין ששאלתם נמי כיון דבשעת ההודאה הודה במקצת וכפר במקצת ולא השיב לו א[י]ני חייב לך כלום מפני שפרעתי לך חמשים דינר ויש לי בידך חמשים דינר ונמצא שנפרעת מן הכל מאחר שלא השיב לו כן מודה מקצת הטענה הוי וחייב שבועת התורה.
